אני חייב לספר מאיפה הגעתי לכתיבת הספר הזה , ולמה לדעתי הוא חשוב כל כך.

לצורך כך אני חייב טיפה לספר לכם מאיפה אני מגיע

 

אז ככה.

 

בשנת 2000 הקמתי את החברה הראשונה שלי. אני איש אלקטרו-אופטיקה ואחד מתחומי ההתמחות שלי הוא לייזרים.

כל מה שקרה לפני כן , כל המסלול הטכנולוגי והפיקודי שעברתי ( עתודה אקדמאית , מסלול קרבי בצנחנים כולל קצונה, שרות בקבע ופיתוח אמצעי לחימה במשך קרוב לעשר שנים תוך כדי שאני בן בית בכמה וכמה מהתעשיות הבטחוניות המובילות בישראל, מנהל פיתוח בחברת סטרט-אפ שפיתחה מקרן וידאו חדשני תלת ממדי ) , הכינו אותי (מספיק טוב – כך חשבתי) לקראת ההרפתקאה הזו.

לחברה שהקמתי קראתי VKB שהם ראשי תבות של  Virtual Key Board  - ליימים שינתה החברה את שמה והיום היא נקראת Lumio (www.lumio.com)   .

באותם זמנים רחוקים של שנת 2000 , המושג  Smart phone היה עדיין חלום. היו פלפונים "רגילים" – רגיל של אותם ימים היה פלפון שניתן לחייג איתו ספרות, היה את ה Black Berry  והיו מחשבי כף יד כאשר מי שהובילה את השוק הייתה חברת Palm . הכתיבה לתוך אותם מחשבי כף יד בוצעה תוך שימוש בטכנולוגיה של זיהוי כתב יד והמרתו לטקסט – טכנולוגיה שנכון לאותם ימים לא הייתה מושלמת וגרמה ללא מעט קשיים. חברה בשם think Outside  הוציאה לשוק מקלדת מתקפלת במחיר של 200$ ליחידה. המקלדת הזו התחברה למחשבי כף היד השונים ואיפשרה הקלדת טקסט בצורה נוחה.

הרעיון שלי היה לייצר מקלדת "וירטואלית" שעליה ניתן יהיה להקליד "כאילו" זו מקלדת אמיתית. אין הכוונה למקלדת שעל המסך – אלא למקלדת שמוקרנת על משטח ישר כלשהו- למשל שולחן , והמקלדת תחובר בדרך כלשהיא למחשב ו/או למחשב כף היד , (בהמשך הבנו שאחד מהמוצרים העיקריים שאליהם אנחנו רוצים להתחבר הם טלפונים סלולריים). הנתונים שיוקשו על המקלדת יוזנו ישירות לאפליקציה הרלוונטית במכשיר היעד.

לפרזנטציה הראשונה והשניה (שבה גייסתי את הכסף..) הלכתי כשמה שיש לי ביד זה "לייזר פוינטר" קטן כזה של מצגות. כזה אחד שכשמדליקים אותו יוצר נקודה אדומה על הקיר , וכשמזיזים אותו מהר נוצר על הקיר אפקט של קו. אני אמרתי לאלה שלהם הצגתי את זה שכמו שאני מצייר כרגע בצורה ידנית קו – אני אדע לצייר באופן אוטומטי מקלדת ולזהות היכן בוצעו ההקלדות על גביה.

מכיוון שהייתי איש טכנולוגיה עיקר תשומת הלב שלי הופנתה לשאלה הטכנולוגית – איך מקרינים את המקלדת , ואיך מבצעים את הגילוי של ההקלדה.

בדיעבד, בראיה לאחור של שנים , הסתבר שאומנם חלק ניכר מהרעיונות הטכנולוגיים המקוריים אומנם יישים , אבל רוב מוחלט של הטכנולוגיה הסופית היתה טכנולוגיה שפותחה במהלך הפרוייקט. הלקח שאני לקחתי מזה הוא , שהטכנולוגיה ומה שאתה חושב על מימוש הטכנולוגיה בשלבים הראשונים של הפרוייקט הוא בוודאי לא הדבר הכי חשוב.

 

מסתבר, שאפילו שמה שכתבתי בפטנט הראשון , בשנת 2000 אלו דברים שהיום מדברים עליהם שישתלבו ב iPhone  החדשים..

(תעיפו מבט ב  http://www.youtube.com/watch?v=1WQAxv3Lef0 )

גם זה (בראיה שלאחר מעשה) הוא לא הדבר הכי חשוב!

 

מה שבדיעבד עמד בעוכרי היה שלא ביצעתי את התהליך הנדרש של בניית כל התרחיש העיסקי מההתחלה ועד הסוף.

 

ולמעשה , יותר חמור מכך , לא הבנתי שאני צריך לבצע כזה דבר.

 

הייתי משוכנע שהטכנולוגיה היא העיקר , והייתי מוקף באנשים שאמרו לי "אם רק תביא את הטכנולוגיה שאתה מדבר עליה – כל השאר לא משנה , הכל יסתדר" .לא ביצעתי תכנון מושלם של כל התהליך – איך מביאים את הרעיון האדיר הזה לכלל מימוש עיסקי מוצלח.

למשל , לא בצעתי את הניתוח ההכרחי של היכן חברה כמו VKB נמצאת ב "שרשרת המזון" – דהיינו האם אנחנו מתעתדים למכור ישירות ללקוח הסופי – עם כל המשמעיות של תמיכה בלקוחות , מלאי, רשת מפיצים וכו או שאנחנו מתכננים למכור רכיב OEM - Original equipment manufacturer כלומר למכור רכיב לייצרן שהוא זה שימכור ללקוח הסופי , או באפשרות נוספת למכור מערכת שלמה למפיץ , כך שהוא יהיה זה שנמצא מול המלקוח הסופי מבלי שהלקוח ידע שהמערכת למעשה מיוצרת על ידנו , ועוד ועוד חוסרים תכנוניים.

כתוצאה מכך שלא בצעתי את התהליך הזה – לא נערכתי נכון למימוש הדרך העיסקית – כי לא הייתה לי דרך עיסקית מגובשת די צורכה – וכשאין לך דרך וכיוון עיסקי ברור ומוחלט – אין לך שום סיכוי.

במזל של מתחילים , גייסתי השקעה גדולה מאוד ואכן בתוך זמן קצר מאוד הקמתי חברה , גייסתי צוות, בנינו אבי טיפוס, מוצר , הגענו לקשרים על שותפים עסקיים מעבר לים , חתמנו הסכמים עם חברות ענק כמו סימנס, סמסונג ו Hutchison Whampoa    הקמנו פס ייצור בסין ואף מכרנו כמה עשרות אלפי יחידות.

החברה ממשיכה עד היום לעבוד ולמכור, וכולי תקווה ואמונה שיהיה שם סוף משמח.

 

למדתי המון מאותם שנים ב VKB , ועדיין בראיה לאחור ברור לי שהיה ניתן לעשות זאת הרבה יותר טוב.

אחד הדברים שברור לי היום ,שחייב להתבצע הוא התכנון "עד הסוף" . איך אתה מממש את הפוטנציאל הענק שטמון בטכנולוגיה המדהימה שלך – לכסף.

לא למוצר ו/או למוצר יותר טוב (זה ברור מאליו).

לכסף. לאקזיט.

כשגייסתי את ההשקעה הראשונה , עוד לפני שהבנתי מה קורה הייתי במרוץ של החיים או בתאור אחר בתוך כדור שלג שמתגלגל במדרון וגודל מרגע לרגע. אין מצב לעצור לשניה ולחשוב . ודווקא חייבים לעצור – ויותר מפעם אחת, ולחשוב. ולכן , חשוב כל כך – עוד לפני שאתה נמצא בתוך כדור השלג הזה , כשעוד יש לך זמן לחשוב בנחת – שתתכונן , תלמד, תתיעץ ,תתכנן ותכתוב בדיוק מה אתה הולך לעשות – זה יעזור בהמשך. תאמין לי.

 

ואז קרו שני דברים

הראשון היה שהמשקיעים של VKB שעד אז השקיעו בחברה כ10 מליון דולר(!!) הביאו לחברה מנכ"ל  חיצוני מחו"ל  ( שלימים הוחלף לאחר שביזבז עשרים מיליון דולר ושנים ארוכות..).   (על הנושא הזה של מה התפקיד שלך בחברה ומה כדאי ולא כדאי לך לעשות אני ארחיב בהמשך כי לדעתי זו עוד אחת מנקודות הכשל הרבות כל כך שיש בתהליך) ואני מצאתי את עצמי די מובטל. אומנם עובד חשוב בחברה , עם משכורת סבבה , אבל בלי תוכן שממלא 18 שעות ביממה .

 

והדבר המשמעותי הרבה יותר היה , שאימי זכרונה לברכה נפטרה מסרטן השד.

 

כתוצאה משילוב שני הגורמים הללו מצאתי את עצמי מחוץ לחברה שאותה הקמתי , מניח את היסודות לחברה הבאה.

 

באותם ימים לא ידעתי על מחלת הסרטן כלום. לא דיברו אצלנו בבית על הנושא בכלל ולא היה לי מושג מה עבר על אימי, איזה בדיקות ואיזה טיפולים היא עברה ומה זה אומר.

בדיעבד, לאחר שהיא נפטרה מצאתי את עצמי קורא כל חומר שהצלחתי לשים עליו את היד שקשור בנושא.

למדתי שנכון להיום – ובוודאי נכון לשנת 2004 , עולם הרפואה לא יודע לרפא סרטן. אם מוצאים את הסרטן מוקדם – לפני שהוא שלח גרורות למקומות נוספים בגוף , אז ניתן בניתוח יחסית פשוט להוציא את הגידול מהגוף ובעזרת טיפולים משלימים כגון הקרנות וכימותרפיה "לנקות" את הגוף.

כלומר, המפתח להחלמה הוא גילוי מוקדם.

מה שגיליתי לתדהמתי היה , שלמרות שמדובר בסרטן נפוץ בצורה מזעזעת – (הנתון המקובל היום בספרות הוא שאישה אחת מכל שמונה נשים תחלה במהלך חייה בסרטן השד!!) , עדיין כלי הטכנולוגיה שפותחו לטובת ביצוע הגילוי המוקדם הם במקרה הטוב פרימיטיביים.

 

הבדיקה הראשונה שמוצעת היום לכל אישה שהיא, היא בדיקה ידנית על ידי רופא מומחה שממשש את השד ומחפש גושים חשודים.

מעבר לאי הנעימות הנפשית הכרוכה בבדיקה (בכל זאת , מדובר הרבה פעמים על רופא גבר שהאישה עומדת מולו חצי ערומה והוא ממשש לה את השד) ,ובלי לדבר על חוסר הדיוק המזעזע בתוצאות הבדיקה , הבדיקה הזו היא פשוט עלבון לאינטיליגנציה.

הרי מה שכולם מעוניינים זה למצוא את הסרטן (במידה והוא קיים) מוקדם ככל האפשר – ובמיוחד לפני שהוא שלח גרורות מחוץ לשד (כי אז ניתן לטפל בו בצורה יחסית פשוטה ולתת לאישה סיכויי החלמה גבוהים מאוד. אם לעומת זאת הסרטן כבר שלח גרורות, זה נהיה מסובך וסיכויי ההחלמה צונחים דרמטית) . בבדיקה הידנית הזו (אם היא מצליחה) מוצאים גושים שהם גדולים מספיק כך שניתן למשש אותם. סטטיסטית , גוש שניתן למשש אותו – כבר שלח גרורות מחוץ לשד (בסבירות גבוהה למדי) – אז מה הועלנו בבדיקה?

 

יש כמובן גם בדיקות מתקדמות יותר בתחום הזה , וכמובן שלטכנולוגיות הדמיה יש את המקום המרכזי ביותר. טכנולוגית ההדמיה המובילה עד היום בתחום זה נקראת ממוגרפיה. מדובר על צילום המשתמש בקרינה מייננת (כזו שגורמת בשימוש ממושך לסרטן בעצמה) , בדיקה כואבת ומשפילה ( האישה מניחה את השד שלה בין שתי פלטות, מועכים לה את השד בכוח של בין חמישה לעשרה קילוגרם!! ואז מצלמים) , והכי גרוע , אחרי כל הנ"ל – היא לא מדוייקת. ואם זה לא מספיק, אז הבדיקה הזו בכלל לא טובה לנשים צעירות (דהיינו נשים מתחת לגיל 40/50)

נשים שונאות את הבדיקה הזו , אחוז ההענות לבדיקה הוא נמוך מאוד. בישראל – שבה אחוז ההענות הוא יחסית לעולם אחד מהגבוהים ביותר – מדובר על כ 65% בלבד!

 

והתחלתי לחשוב , האם ניתן לבצע את הבדיקה הזו בצורה טובה יותר

 

מצאתי שקיימת טכנולוגיה ישנה שעל פניו נראה שהעקרון הביולוגי שלה מענין ונכון – אבל היא נכשלה במבחן היישום והביצועים.

וזה דווקא היה חבל , כי דובר על טכנולוגיה ללא קרינה וללא גרימת כאב לאישה המצולמת.

 

אחרי הרבה מחשבה הגעתי למסקנה כי אני יכול להציע שיטה טכנולוגית שיכולה לקחת כמה עקרונות מאותה טכנולוגיה (אני ארחיב בהמשך) ולבנות מכשיר שניתן יהיה בעזרתו לבצע גילוי מוקדם של סרטן שד , מוקדם (לפני שהסרטן שלח גרורות) ללא קרינה , ללא כאב ושתתאים גם לנשים צעירות.

 

ועכשיו מתעורר הקטע של הייזם שבי ושבך. המצאתי את רעיון העולם (הפעם, לא בציניות, זה באמת דבר שישנה את העולם – ולטובה..) ועכשיו בוא ונקים חברה – ונציל את העולם.

והרי אני אדם מנוסה, כבר הקמתי חברה בעבר, אני יודע איך עושים את זה (כך חשבתי..) אז, קדימה לעבודה!!

 

בהמשך אני אקדיש פרק שלם לנושא חברות המפתחות טכנולוגיה לעולם הרפואי , אולם , בשלב זה אני רוצה לחדד נקודה אחת.

למרות שאנשי טכנולוגיה טובים ממני אמרו לי – בעז, תשכח מזה. אתה בחור חמוד, חבל על הזמן שלך – זה לא יעבוד, אין סיכוי וכו' , אני כן הקמתי את החברה ,פיתחנו את הטכנולוגיה והיום אנחנו מגלים סרטן בצורה מדהימה. "אין דבר כזה" אמרו לי כולם– אצלנו דווקא יש.

 

הבעיה היא , שבדרך ביצעתי כאלו טעויות ניהוליות, שכשאני מסתכל עליהם היום אני נחרד.   

טעויות אלו הקשו על החברה להביא את הפוטנציאל האדיר שלה לקראת מימוש – למרות שאת הפרק הבלתי אפשרי של הטכנולוגיה דווקא עברנו.

 

דווקא העובדה שהצלחנו באותו מקום בלתי אפשרי של מבחן הטכנולוגיה (כמובן שנדרשת עוד המון עבודה , ניסויים והוכחות , אבל באופן עקרוני עשינו את זה!) , מדגישה בצורה מוחלטת את הצורך המוחלט בתכנון האסטרטגי שלך – כל הזמן ובמיוחד לפני שהתחלת. כי לי הסתבר – וכבר פעם שניה , שהצלחה טכנולוגית באותו מקום בלתי אפשרי , באותו מקום שכל מיני אנשים – חכמים וטובים שבאו ממקום טוב של רצון כנה לעזור אמרו לי שלא נצליח, ובסופו של דבר כן הצלחנו – כל זה לא בהכרח מוביל להצלחה עיסקית.

הצלחה עיסקית – תגיע ממקום של תכנון ,ניתוח אסטרטגי , והתכוננות.

ואת זה אני רוצה שאני אעשה בפעם הבאה – וגם אתה. 

 

זאת ועוד. כאשר אני בוחן אחורנית את הייעוץ שקיבלתי מאנשים שאמורים להיות הרבה יותר מנוסים ממני – אני פשוט לא מבין איך הם נתנו כזה ייעוץ.

אני קיבלתי ייעוץ מאנשים שבאו מתוך רצון כן לעזור – ועדיין בלא מעט מהמקרים, הייעוץ פשוט לא התאים ולא קידם את החברה. הנקודה המדהימה היא שמצפים ממך – הייזם – להיות זה שיחליט . זה שאין לך נסיון כי זו הפעם הראשונה שלך – זה לא תרוץ. וחוסר הנסיון הזה ללא ספק מקשה מאוד על קבלת החלטות נכונות , ולעיתים הוא פשוט קריטי.

אתה פשוט צריך לדעת הכל. ובאופן מפתיע , לדעת הכל זה קצת קשה..

 

ובנוסף , היום אני בוחן אחורנית, את משחק האינטרסים שהיה מסביבי בלי שהייתי מודע אליו – אני פשוט נחרד – הן מהאנשים ששותפים לחלק מאותו "משחק" אינטרסים שממש לא תמיד היה לעזרת החברה.. והן מעצמי – איך לא שמתי לב ואיך נתתי לכל זה לקרוא.

 

ולכן אני כותב.

 

כי כאשר היום אני כבר מסתכל על הדבר הבא, אני אומר לעצמי – זה לא יכול להיות.

מה שקרה בשתי החברות האחרונות שלי לא הגיוני ואני לא מוכן לתת לעצמי לחזור על זה שוב. אני חייב להבין מה עשיתי נכון (עובדה, הקמתי שתי חברות , גייסתי בסך הכל יותר מעשרים וכמה מיליון דולר, בניתי טכנולוגיות מדהימות יש מאין במקום שאנשים מאוד חכמים אמרו שזה לא ניתן , הגענו להסכמים עם חברות ענק ומוסדות ברחבי העולם, הקמתי פס ייצור עובד ומוצלח בסין, שתי החברות עובדות , חברה אחת מוכרת כל חודש בכמה מאות אלפי דולר והשניה נמצאת בקשרים מעניינים מאוד עם כל מיני גופים בין לאומיים שמתעניינים בטכנולוגיה שלה – כנראה שכן עשיתי משהו נכון..)

 

אבל , בעיקר, מה עשיתי לא נכון – כדי שהפעם אני אצליח – יותר מהר, יותר חזק , בפחות הוצאות ועם פחות טעויות.

 

למעשה את הספר אני כותב לעצמי..

אם אתה גם קורא ולוקח מזה משהו לעצמך – סבבה לך..