בס"ד
המצאת את המצאת העולם. עברת את כל התהליך המחשבתי ההכרחי , והחלטת שאתה מוכרח לקדם את זה עד ל ..- אני מקווה שהגדרת טוב עד להיכן.
לפתע אתה עומד בפני בעיה נוראית. איך אתה יכול לקדם את הרעיון מבלי לספר עליו לאף אחד? ברור לך שאתה לא יכול לספר עליו כלום לאף אחד כי הרי כל מה שכולם רוצים זה לקחת לך את הרעיון , לממש אותו בעצמם מבלי לתת לך כלום.
אבל , אתה צריך למשל לגייס השקעה – ולצורך זה צריך לדבר עם המשקיעים , ולמרבה ההפתעה , הם רוצים לדעת מה הרעיון על מנת לקבל החלטה האם להשקיע כן או לא.
אז לגלות או לא לגלות? – זאת השאלה
ואיך אני יודע שלא יגנבו לי את הרעיון?
כרגיל , אין תשובה ברורה וחד משמעית , ובהחלט ייתכן שיגנבו לך את הרעיון.. אבל, אין לך שום ברירה אחרת. מבלי לגלות את הרעיון לא תוכל להתקדם.
אז נכון שלא הייתי ממליץ לך לפרסם באינטרנט את כל סודותיך הכמוסים (זה גם כמובן יפגע ביכולת שלך לקבל פטנט אח"כ וגם כנראה לא כל כך יעזור..) , אבל , לדעתי מעבר לכך שאין לך ברירה – הסיכון לדעתי הוא הרבה יותר קטן ממה שאתה חושב. אותם משקיעים שאתה חייב להפגש איתם ולשכנע אותם להשקיע בך , הם בדרך כלל או אנשי עסקים עסוקים בצורה מוחלטת שאין להם זמן לגנוב לך את הרעיון, או שהם כבר בנקודת גיל שהם הרבה יותר נהנים לראות מישהו אחר עובד בשבילם – אתה למשל.
אה , יש פתרון כך אתה חושב , אני אחתים אותם על הצהרת סודיות – NDA – Non Disclosure Agreement . הבעיה היא , שרוב מוחלט של האנשים שאתה הולך להפגש איתם לא יהיו מוכנים לחתום לך על כלום. הם הרי רואים המון ייזמים כמוך , אם הם לא ישקיעו ברעיון שלך – לא נורא יהיו מיזמים אחרים (כך הם חושבים , הם לא יודעים מה הם מפסידים) – אבל בשורה התחתונה הם עלולים לא להפגש – ואז גם לא תצא מזה השקעה.
אני כמובן לא ממליץ על כלום. אבל היום אני בכלל לא מבקש NDA ברוב מוחלט של הפגישות, ואני מתפלל שאני לא אפול , ואם אני אפול – אז "זה מה יש".
אני רק יכול לומר , שמצאתי אחרי מאות פגישות עם אנשים מסוגים שונים וממדינות שונות , שהיכולת שלי לומר "זה בסדר , לפחות בשלב הראשון אנחנו יכולים לדבר בחופשיות מבלי להדרש להסכמי סודיות" , הייתה נקודת מפתח ביכולת להתקדם בכלל לשלב השני. כמובן שאתה לא חייב (ואפילו כדאי שלא) לחשוף מייד את כל סודותיך בפגישה הראשונה. מנסיוני זה אפילו לא נדרש. כמובן שמצפים ממך לחשוף את הרעיון , את הקונספט והמודל העיסקי שלך , אולם הבסיס הטכנולוגי עצמו , כמעט תמיד לא נדרש ולא מוסיף בהתחלה.
המצב הוא מורכב הרבה יותר כאשר אתה במגעים עם חברה גדולה שהיא שותפה פוטנציאלית, לקוח פוטנציאלי , רוכשת פוטניציאלית וגם יריב בפוטנציה.
מצד אחד אתה חייב לספר להם מה אתה עושה (הרי אתה חולם בלילה ומייחל שהם יחתמו איתך על חוזה מסוג כלשהו – וזה לצערנו לא יקרה בלי שהם ידעו מה אתה עושה...) ומצד שני , פחד אלוקים. הם בקלילות דורכים עליך ולוקחים לך את הרעיון.
וזה לא סיפור אגדה , זו המציאות.
חבר טוב שלי, ייזם בעצמו , הקים חברה בתחום ה- consumer Electronic . הם המציאו ופיתחו טכנולוגיה פורצת דרך בתחום הצבעים ואחת האפליקציות היא כמובן העולם של טלויזיות מסכים וכדומה.
כאשר אתה בתחום הזה אתה מדבר עם היצרנים. זה מה יש. אתה לא יכול להפוך להיות ייצרן מסכים שטוחים בעצמך – זה עניין למליארדים.
אחת מחברות הענק בתחום גנבה להם את הרעיון מבלי להניד עפעף.
לא היתה להם כל ברירה והם פנו לקבל סעד משפטי . אותה חברת ענק נדרשה על ידי בית המשפט להביא עד מומחה מטעמם שיעיד כי הם לא גנבו להם את הטכנולוגיה. להפתעתו של החבר שלי , העד המומחה מטעם אותה חברת ענק (אחת מהגדולות בעולם) היה מישהו "מליגה ז' ". לאחר ברור שנבע מסקרנות – מדוע כזו חברה לא הביאה מומחה בעל שם , התבררה התשובה הפשוטה. כולם ידעו שהם גנבו את הטכנולוגיה . זה בכלל לא היה נתון לספק. ואף מומחה בעל שם לא היה מוכן לתת להם חוות דעת שהם לא גנבו את הטכנולוגיה – כי כולם ידעו שהם דווקא כן גנבו..
והקטע העצוב הוא , שזה לא עזר. בסוף אותה חברה שילמה פרוטות וקיבלה את הטכנולוגיה .
אתה פשוט לא מסוגל פיננסית להתמודד איתם בבתי משפט. "חוק האצבע" אומר שלהתמודד במשפט על הפרת פטנט בבית משפט אמריקאי לוקח חמש שנים ועולה כחמישה מליון דולר – בדרך כלל אתה, משקיעך והבורד שלכם פשוט מרים ידיים מראש..
ולכן , חייבים להיזהר ולהפעיל שכל ישר , ומצד שני , אין ברירה וחייבים להיסתכן..
אבל ,יש משהו קטן שאתה צריך לזכור ושהוא בעצם פותר לך חלק מההתלבטויות. אתה הרי כתבת פטנט ואולי אפילו פטנטים על הטכנולוגיה שלך . הפטנטים האלו ממילא התפרסמו או עומדים להתפרסם 18 חודש מהרגע שהגשת את הפרוביזיונאל. אז מה אתה חושב לעצמך שאותה חברת ענק שאתה עומד להפגש איתה , שלקח לך הרבה מאוד זמן וקשרים "לארגן" אותה ושבסופו של דבר הם הסכימו , הם לא שמעו על Google? צא מנקודת הנחה שהם קראו עליך כל מה שאפשר ואם כבר יש פטנטים שהתפרסמו – הם קראו אותם לפרטי פרטים. ןאם יש לכם אתר – הם מכירים אותו. ואם אתה ד"ר ו/או תואר שני אז ייתכן שהם נכנסו למאגר של האוניברסיטה שלך וקראו את עבודת הגמר שלך – שייתכן שעליה מבוסס הרעיון שלך.
את קח את החומר שממילא מפורסם עליך (פטנטים/מאמרים/אתר/כנסים שהופעת בהם) ותכין מצגת יפיפיה עם כל החומר שממילא "בחוץ" וכך תראה כאחד שמשתף פעולה , אחד ש "זורם" ושאפשר לעשות איתו עסקים – ובעצם לא חשפת כלום...
למשל הסיפורים הבאים.
אחד השווקים שהגדרנו לעצמנו כשוק מטרה למקלדת הוירטואלית היה יפן. מהמון סיבות. היפנים "חולים" על גדג'טים ( להסתובב ברובע אקיאברא – רובע האלקטרוניקה של טוקיו, זו חוויה שלא ניתנת לתאור) , יש שם תרבות צריכה מטורפת , שוק ענק, והכי חשוב , המשקיע שלנו (ג'ייסון ברזילי) עשה בזמנו עסקים ביפן והיתה לו נקודת התחלה מצויינת. ( על עסקים ביפן כותבים ספרים שלמים ולא כאן המקום )
לכן, הגדרנו לעצמנו את יפן כיעד, ייצרנו קשרים והתחלנו להפגש עם חברות רלוונטיות.
פגישות ביפן הם סיפור בפני עצמו. הכבוד, התרבות, איך מזהים מי זה מי וכו'.
באחת הפגישות בחברת טושיבה , אני מציג את המקלדת בפני כעשרה אנשים. כולם מעונבים , נראים רציניים, עושים קולות של מעוניינים, איש הקשר היפני שלנו נראה מרוצה וכו'.
הדלקתי את המקלדת וההתרגשות הייתה עצומה. כולם מדברים בבת אחת - ביפנית כמובן (היפנית שלי לא משהו..) , כולם קמים נוגעים מקלידים וכו. הכל טוב.
ואז, אז הם שואלים "איך זה עובד"
מכיוון שתארתי לעצמי שהשאלה הזו תגיע.. הכנתי מענה , ואני נותן את ההסבר המלומד , הסבר ארוך מנומק – שלא אומר כלום..
אחד היפנים – לפי כרטיס הביקור שלו הוא איש בכיר מאוד מהטכנולוגיה שלהם, מבקש רשות לשבת ליד המקלדת , ומול העיניים שלי , מבלי להתבלבל או להתבייש מתחיל לבצע Reverse engineering (מונח מקצועי שפרושו "הנדסה הפוכה" יש לך מוצר שלם ואתה מנסה להבין איך הוא עובד) למיקלדת!
הוא בודק בדיוק באיזה גובה מהשולחן המקלדת מגיבה , מה קורה אם מכסים חלק מהמקלדת , האם יש שם מצלמה ועוד ועוד.
ואני עומד מול חדר מלא אנשים , יפנים!! הדבר האחרון שאתה יכול לעשות זה להגיד משהו בגסות ולפגוע בו – ביפן אם אתה גורם למישהו "לאבד פנים" (ביישת אותו) – אין דרך חזרה.. מה עושים?
לקחתי כוס מים , ואני ניגש אליו ומסביר בטבעיות לכל הנוכחים בחדר , שאחד היתרונות הגדולים של המקלדת הוירטואלית יחסית למקלדת רגילה הוא שאם נשפכת כוס מים על המקלדת היא לא מתקלקלת.. – ותוך כדי ההסבר אני מדגים בפועל ושופך כוס מים שלמה על השולחן!...
מהומת אלוקים..
כולם קמים מביאים מטליות נייר וכו' , - כולם הבינו בדיוק מה עשיתי ולמה ... אבל אף אחד לא התבייש
בסוף , אגב עם אותה חברה לא התקדמנו , ועדיין הם לא גנבו לנו את הרעיון – אפילו שבשורה התחתונה הם ידעו ממש הרבה על אופן הפעולה שלה.
אני חושב שהעובדה שהם לא גנבו לנו את הרעיון מוכיחה טענה , שבדרך כלל (לא תמיד, ראה מה שקרה לחבר שלי בסיפור למעלה) , חברה גדולה לא "תטרח" לגנוב לך את הרעיון.
כדי לקדם רעיון חדש בתוך חברה גדולה צריך קודם כל "משוגע" לדבר. ולא בכל החברות יש כזה אחד – כאלו אנשים הם בדרך כלל אתה בעצמך – יצאו מהחברה הגדולה והתחילו משהו בעצמם..
בדרך כלל למהנדסים ה"רגילים" שעובדים באותם חברות , עם כל זה שהם מהנדסים מצויינים ועתירי נסיון , פשוט אין זמן – כולם יושבים להם על הראש , ולקדם רעיון חדש מההתחלה לוקח – כפי שאתה יודע, המון המון זמן.
באותה נסיעה היו לנו כמה וכמה פגישות עם NTT Data שהיא חברת האם של NTT DoCoMo . החברה הזו (NTT DoCoMo ) היא אולי הראשונה ובוודאי בין הראשונות שיכולות לטעון לזכות ראשונים של הפיכת הטלפון ה"פשוט" של פעם – ההוא שהיה אפשר רק לחייג איתו, למכונת משחק מדהימה עם מליוני אפליקציות (שאחת מהם היא היכולת לחייג למישהו..)
הם רצו להבין בפרטי פרטים את הטכנולוגיה שלנו. עד הסוף.
מתנו מפחד, אבל פשוט לא הייתה לנו ברירה. וכמו שכתבתי למעלה – ממילא חלק מהחומר היה "בחוץ". ולכן סיפרנו להם. בפרטי פרטים – והם לא גנבו את הרעיון..
וחוץ מזה , אני חוזר שוב לאותה נקודה , אין לך ברירה. אם לא תספר לאף אחד מה אתה עושה לא תוכל להתקדם.
אני ממש לא יודע מה הפתרון ואם בכלל יש פתרון . הנושא הוא בעייתי. ויהיו לא מעט סיטואיות בהם הצד השני יגדיר מראש – על NDA אנחנו לא חותמים. נקודה. וודאי ובוודאי לא בשלב הראשון.
ואתה עלול להפסיד פגישות פוטנציאליות בגלל זה .
יום אחד אירגנו לי פגישה עם נציג קרן ההשקעות של חברה קטנה בשם Intel – אני מניח ששמעתם עליה..
לא הייתי מוכן לדבר מילה לפני שהוא חתם על NDA. הקטע המדהים היה – שהוא חתם. בדיעבד ממש מפתיע שהוא לא "זרק אותי מכל המדרגות"..
תחליט לבד אם אתה מסתכן או לא.